אני מקים לי עיר משלי

איך שאול סופסוף הפסיק לרדוף אחרי? לאן נעלמתי? ואיך זה שפתאום יש לי עיר חדשה משלי?

שלום, קוראים יקרים!

בזמן האחרון אני לא ממש בסביבה והחלטתי שהגיע הזמן לספר לכם לאן נעלמתי.

לפני כמה זמן חשבתי לעצמי שלמרות שעד עכשיו שאול לא הצליח להרוג אותי, ביום מן הימים הוא יצליח באחד מניסיונותיו ואני כבר לא אוכל לברוח. לכן, חשבתי שכדאי לברוח עכשיו לארץ הפלישתים - ארץ אויבת, לפני שלשאול תהיה את ההזדמנות להרוג אותי. בגלל שאני כבר לא אהיה פה, אלא בארץ אויבת, הוא יתייאש ויפסיק לחפש אחרי.

הלכתי עם 600 מאנשי לאכיש בן מפוך מלך גת. ואכן, נמסר לי מישראל ששאול הפסיק לחפש אחרי כי התייאש. 

ביקשתי מאכיש עיר לא מרכזית בה אוכל להתיישב עם 600 אנשי אם אכן מצאתי חן בעיניו. אכיש, מלך גת, נתן לי את העיר צקלג.

התיישבתי בעיר צקלג עם אנשי שנה וארבעה חודשים ובתקופה ששכנו שם פרצו ביננו לבין שבטים אחרים המון מלחמות. נלחמנו מול הגשורים, הגרינים, והעמלקים. לא השארנו אדם אחד בחיים ולקחנו את כל הרכוש של השבט שנלחמנו מולו לפי חוק החרם. 

לאחר כל מלחמה הבאתי את השלל לאכיש המלך כדי להראות את נאמנותי אליו וכדי להסב לו נחת ואושר מבן חסותו (אני), שבזכותו הוא מתעשר ומקבל רכוש. 

אכיש בטח בי והשתכנע לגמרי שאני בצידו ונתן בי אמון עקב הפעילות שעשיתי וכל הרכוש שהעברתי לו. כמובן שכל זה היה תחבולה אחת גדולה כדי שאכיש יאמין בי ויבטח בי - אני עדיין בצד ישראל ואני עדיין לוחם למען ישראל ומאמין בה'.

אכיש אמר לי שמעכשיו אהיה עבדו כי איני עוד יכול לחזור לעמי.

בקיצור, זה מה שעבר עליי בזמן האחרון ואיפה נמצאתי.

היה לי ממש כיף לכתוב לכם אך אני חושב שעוד מעט פעילותי כמלך ישראל רק תגדל ותגדל ולא אוכל לכתוב לכם יותר כי לא יהיה לי זמן וגם כי פעילותי תהפך לסודית מידי.

אני מקווה שנהנתם מהבלוגים שלי ושהחכמתם ולמדתם מהם אודותי ובעיקר שלמדתם להכיר אותי.

שלכם, בהוקרה רבה ובהערכה גדולה,

דוד המלך.

אני ויהונתן

יש בן אדם אחד שהוא הכי חשוב לי בכל העולם כולו. הוא מבין אותי, נותן לי כתף להישען עליה עוזר לי ותומך בי ותמיד שם בשבילי ברגעי מצוקה. הוא החבר הכי טוב שלי והאהוב שלי ואני מודה לו ואוהב אותו מאוד - הבן אדם הזה הוא יהונתן.

אני רוצה להקדשי את הפוסט הזה ליהונתן שלי  - הבן אדם שהציל אותי ממוות אינספור פעמים ואני בטוח שעוד יציל אותי הרבה. היום אני אספר על אחד המקרים בהם היה שם בשבילי (כמו תמיד).

ביום אחד מן הימים, אני ויהונתן נפגשנו והתחלנו לדבר. חשתי כבר תקופה ארוכה ששאול המלך רוצה להרוג אותי ואף ניסה כמה פעמים בעבר. יהונתן לא כל כך האמין לי, הוא אינו חשב ששאול אביו באמת רוצה להרוג אותי ולפגוע בי. כנראה ששאול לא סיפר לו כי ראה את החברות שיש בינינו.

יהונתן הציע לעשות משהו עבורי כדי להציל אותי ממוות. אמרתי לו שביום שלאחר מכן יש לי ארוחה קבועה עם דוד, כמו כל ראש חודש. במקום ללכת אליה, יהונתן יגיד שביקשתי רשות לשוב לביתי לחג - בינתיים אני אלך להתחבא בשדות. 

אם שאול יסכים לכך שהלכתי, זה יהיה הסימן לכך שאינו רוצה להרוג אותי, ואם יכעס עליי, זה יהיה הסימן שדווקא רוצה להרוג אותי ולפגוע בי. 

ביקשתי מיהונתן שיכרות איתי ברית ויעשה עימי חסד וכמובן שהוא הסכים ואמר שיגיד לי עם אביו רוצה להרוג אותי.

היינו צריכים לעבור לדבר בשדות כדי שאף אחד לא יצוטט לשיחתנו ויספר על תכניותינו לשאול המלך. יהונתן אמר שיחקור את אביו בימים הקרובים ויברר אם הוא רוצה ברעתי או לא. אם ימצא שלא, לא ישלח אליי שליח, ואם כן הוא יבוא להגיד לי בעצמו. בנוסף, בירך אותי שה' יהיה איתי וזה רק הראה כמה אכפת לו ממני. הוא רצה שכאשר אהיה מלך, לא אהרוג אותו ואת משפחתו ונענתי לבקשתו ברצון.

כאשר אסתתר, יהונתן יבוא לירות חצים בשדות ליד מקום מסתורי. הוא ישלח חצים ויפספס את מטרתו בכוונה. אם יגיד לנערו את המשפט "הנה החצים ממך והנה", סימן ששאול אינו כועס עליי ולא רוצה להרוג אותי.

אך אם יגיד "הנה החצים ממך והלאה", סימן ששאול רוצה להרוג אותי ושעליי לברוח.

ואכן הלכתי להסתתר בשדות ויהונתן הלך לארוחה עם אביו. את כל מה שחווה כמובן, שמעתיי ממנו אחרי זה במפגש המרגש שהיה לנו. 

תחילה, שאול לא אמר כלום על חסרוני ולא נראה כאילו שם לב בכלל להעדרותי. רק לאחר כמה זמן, שאל שאול מדוע לא הגעתי לארוחה ביום זה. יהונתן ענה לו כפי שסיכמנו: שנתן לי את הרשות ללכת למשפחתי בחג. 

ממש לא קיוויתי לתגובה של שאול לאחר מכן: הוא התעצבן על יהונתן ועליי ואמר בפירוש שהוא רוצה להרוג אותי. יהונתן כמובן לא הבין את פשר הכעס של שאול ומדוע רוצה לפגוע בי כל כך. שאול איים על יהונתן בחניתו ולאחר מכן יהונתן הבין באופן סופי ששאול רוצה להרוג אותי ושלא סתם דמיינתי. הוא קם בכעס משולחן האוכל עקב מעשיו של שאול ולא הסכים לאכול ביום שלאחר מכן.

בבוקר יום המחרת יהונתן ונערו הלכו לשדה, כפי שסיכמנו. 

יהונתן ירה בחציו, פספס את המטרה ואמר "החצים ממך והלאה". מכך הבנתי ששאול אכן רוצה להרוג אותי ואבן כבדה התיישבה לי על החזה. כל מה שרציתי היה לקום ולחבק את יהונתן שעזר לי כל כך.

יהונתן עמד לחזור לעיר עם כליו, ממש לפני שעזב, אני והוא נפגשנו לחיבוק מרגש, בו בכינו זה על כתפי זה מגזר הגורל  המר ומכך ששאול רוצה להרוג אותי. חזרנו על שבועתינו ועל הברית אשר כרתנו.

אני ויהונתן מתחבקים

לא יכולתי לבקש חבר יותר טוב מיהונתן שיהיה לצידי ויעזור לי בכל מה שאצטרך - אני אוהב אותו אהבת אמת.

את הפוסט הזה כתבתי בשבילו ובשביל להראות לכם מיהו יהונתן  האמיתי.

שלכם,

דוד המלך.

לשאול לא נמאס!

שוב קרה אירוע שסיכן את חיי! איך זה קרה? מה הקשר של שאול לזה? ומתי אני אהפוך כבר למלך?? מעוניינים לדעת? המשיכו לקרוא! 

שלום לכולם, זה שוב אני, דוד!

כפי שהבנתם מהכותרת - שוב פעם ניסו להתנקש לחיי! ונחשו מי עשה זאת? כמובן ששאול.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה שהוא שוב פעם ניסה להרוג אותי, הרי פעם קודמת שדיברתי אתכם היינו ביחסים טובים ואפילו התחתנתי עם ביתו. אז מה השתנה? זה מה שאני אספר לכם בפוסט זה. 

אני ויהונתן בנו של שאול, מאוד התקרבנו לאחרונה. אני אוהב אותו אהבת אמת ואנחנו בקשר טוב מאוד - מפתיע יחסית לקשר שלי עם אביו. 

"...ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א', י"ח, 1)

בגלל זה, כאשר יהונתן דיבר עם שאול וראה שהוא רוצה להרוג אותי, מיד רץ לספר לי ואמר לי ללכת להסתתר. בינתיים יהונתן יגיד דברים טובים לגבי לשאול וינסה לשכנע אותו לא להרוג אותי. יהונתן סיפר לי שהוא אמר לו שאינו צריך לחטוא בכך שיהרוג אותי - כי אני לא עשיתי לו שום דבר. בנוסף, ניצחתי במלחמות פלישתים והצלתי את עם ישראל. יהונתן באמת אמר לי עליי דברים טובים - ואני מעריך אותו על כך.
בסופו של דבר, שאול השתכנע לא להרוג אותי ובאמת דברים חזרו להיות כמו שהיו לפני ניסיונות ההתנקשות של שאול בי. בנוסף, התחוללה מלחמה בינינו ובין הפלישתים ואני הצלחתי להבריח אותם ולגרום לניצחון של עם ישראל - החיים נראו דיי טובים באותו זמן.

אך יום אחד נחתה רוח רעה על שאול ובזמן שניגנתי לו הוא ניסה שוב להרוג אותי! אני לא יודע מה עובר עליו - לפעמים הוא נחמד אליי ולפעמים מנסה להרוג אותי, אבל זה מטורף! הוא שוב פעם לקח את חניתו וניסה לזרוק אותה עליי - אך פגע בקיר ואני הצלחתי להתחמק בזמן.

ניסיון ההריגה הזה לא הספיק לשאול: בלילה שלח מלאכים להמיתני. מיכל, אשתי, ששמה לב למלאכים אמרה לי שאני חייב לברוח, ולא - אומת בבוקר. היא עזרה לי לברוח דרך החלון ולאחר מכן סיפרה לי שבמקום מקומי במיטה שמה תרפים - מן כריות שידמו את גופי ושמה כביר עיזים שידמה את שערי. מיכל היא פשוט גאונה!

לאחר שיצאתי מביתי, רצתי לשמואל  - כדי שיעזור לי להסתתר מפני שאול. איכשהו, שאול שמע וידע איפה אני נמצא ושלח מלאכים להמיתני אך איך שהמלאכים הגיעו - הם השתגעו לגמרי! שמואל וה' יחדיו גרמו להם להשתגע ולא להרוג אותי! שאול המשיך לשלוח מלאכים להרוג אותי אך כל אחד מן המלאכים ששלח השתגע לגמרי וכך ניצלתי. בסופו של דבר כנראה שלשאול נמאס מכך שאינו מצליח להרוג אותי והוא בא להרוג אותי בעצמו. וגם הוא, כמו כל המלאכים ששלח השתגע ועיבד את עשתונותיו. הוא התחיל לפשוט את בגדיו ולהישכב על הארץ  - זה היה מאוד מוזר!

סיפור זה שארע לי הזכיר לי ממש אירוע אחר שהתרחש בהיסטוריה של עמנו ששמעתי מאבי כמה וכמה פעמים: הסיפור על יעקב ולבן.
שאול הרי רוצה להרוג אותי בגלל שהוא חושב שגנבתי לו את מלכותו - למרות שהיא ניתנה לי מיד ה'. לבן מאשים את יעקב בגניבת צאנו, בנותיו, ובניו למרות שיעקב עבד קשה כדי להרוויח אותם. לאחר ששאול ניסה להרוג אותי פעמיים, וידעתי שהוא הולך לנסות להרוג אותי פעם נוספת, החלטתי לברוח בעצת אשתי לשמואל, דמות ממש חשובה בשבילי ומשמשת כמו אבא בשבילי - בדיוק כמו שיעקב החליט לברוח בעצת ה' ליצחק, אביו.
כמו שכבר אמרתי, אני ויהונתן מאוד קשורים אחד לשני ואני אוהב אותו אהבת אמת - הוא זה שהזהיר אותי ואמר לי ששאול רוצה להרוג אותי. כך גם עם יעקב: רחל ולאה, בנות לבן, עודדו אותו לברוח מאביהן.
אני יכול לזקוף חלק גדול מהצלתי לה'  - הוא זה שגרם למלאכים ולשאול, בסופו של דבר, להשתגע ולא להרוג אותי:

"...ותהי על שאול מלאכי שאול רוח ה' ויתנבאו גם המה". (שמואל א', י"ט, 20).

כמו שה' יעץ ליעקב לברוח לאביו, ואמר לו שכל הזמן יהיה עיתו ויעזור לו.
דמיון מצחיק נוסף הוא בתרפים - בשני המקרים נעשה שימוש בתרפים, דבר שאינו כל כך נפוץ.

הדמיון בין הסיפורים גרם לי לחשוב על כמה דברים: תמיד כששמעתי את הסיפור על יעקב ולבן הדגשו את יעקב בתור הבחור הטוב - שלא עשה רע לאף אחד, ואת לבן בתור האיש הרע שפגע בכולם. מכיוון שבדמיון בין הסיפורים, אני מקביל ליעקב ושאול מקביל ללבן, יכול להיות שזה אומר משהו על האישיות של כל אחד מאיתנו?
בנוסף, אם בסוף יעקב ולבן השלימו וקיימו ברית, אולי גם אני ושאול נשלים ונעשה ברית?
מי יודע מה העתיד צופן?

זהו זה להיום חברים, תודה שקראתם את הבלוג שלי ונתראה בפעם הבאה,
דוד! 

מאוהב לאויב

אני כמעט נהרג אך ניצל ברגע האחרון... איך זה קורה? למה אני כמעט נהרג?מדע היחסים שלי ושל שאול מדרדרים כל כך? מי ניסה להרוג אותי? כל זאת ועוד בפוסט של היום!

היי חברים, זה שוב אני דוד המלך!

היום באתי לדבר אתכם על אירוע שהתרחש בזמן האחרון. היחסים ביני ובן שאול המלך התדרדרו ביותר והגיעו למצב חמור. אני לא רוצה להתרברב אבל אני חושב שהשנאה שלו כלפיי נובעת לא מאישיותי, הרי לפני שהומלכתי למלך ורק ניגנתי לו, הוא אהב אותי נורא וכולם ידעו זאת:

"ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (שמואל א', ט"ז, 21)

אני חושב שעקב המלכתי הוא קינא בי שה' בחר בי על פניו והעדיף שאני אהיה מלך במקומו (אני לא יודע מי סיפר על ההמלכה שלי לשאול, אך זה ידוע ששמועות רצות מהר בעמנו) ועקב קנאתו אליי, שאול החליט שהוא שונא אותי וכנראה עדיף לו שאמות.

בזמן האחרון יש איזשהו תהליך שאני ושאול עוברים יחד. לאט לאט, שאול מאבד את סמכותו כמלך. קודם משמואל, לאחר מכן מהנסיכים והעם, ובסוף מה': "...וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל" (שמואל א', ט"ו, 26) ובזמן שהוא מאבד את הכוח שלו ואת העוצמה שלו כמלך, אני מקבל אותה והופך למלך חזק יותר. בעצם ישנו תהליך של "העברת מקל" משאול אליי, כשהמקל, זו המלכות.

מה שעניין אותי ולא ידעתי מדוע הא קורה זה למה התהליך נמשך כל כך הרבה זמן. חשבתי על כמה פתרונות אפשריים אך אף אחד מהם לא באמת עונה על השאלה ואין באמת תשובה אמיתית אליה:

ההסבר הראשון הוא שאולי ה' חושב שאני צריך לבנות את עצמי כמלך, לקבל את אמון העם, להראות שאני אציית לפקודות ה' ולא אכשל. אולי ה' מעמיד אותי באיזושהי תקופת מבחן שאני צריך לעבור. אולי אני צריך לבנות את הלגיטימציה שלי למלכות.

הסיבה השנייה היא שאולי האורך של התהליך הוא חלק מהעונש של שאול - מאחר וחטא הרבה פעמים, העונש שלו ארוך יותר ומייסר יותר.

והסיבה השלישית היא משהו שאני חושש ממנו בעצמי: אולי אני בכלל לא נמשכתי למלך, וכל הדבר הזה ששמואל עשה לכבודי, כל המריחה בשמן, הייתה הצגה ולה' יש אינטרסים שונים ממני שאינם כוללים שאני אהיה מלך.

אני ממש מקווה שזהו לא התרחיש כי אז אני לא יודע מה עלול לקרות...

לפני כמה ימים, יצאנו למלחמה בפלישתים. זהו לא דבר מיוחד כל כך, כי תמיד יש קרבות קטנים בפלישתים ובקרב הזה כמובן שניצחנו אותם. כאשר חזרנו מהמלחמה, כמעט כל נשות העם באו והריעו לי ורק חלק קטן הלכו והריעו לשאול. האהדה שאני קיבלתי מהעם הייתה גדולה מזו ששאול קיבל, וזה אולי יכול להראות שהעם כבר פחות תומך בשאול ויותר תומך בי: התמיכה של העם עברה משאול, אליי. שאול ממש התעצבן מזה שהעם כבר לא תומך בו, ואני חושב שהוא אפילו קצת השתגע.

יום אחד, ניגנתי לשאול בביתו כמו בכל יום, אך ביום הזה משהו היה שונה בהתנהגות של שאול. לאחר כמה רגעים שבהם ניגנתי לשאול הוא פשוט התחיל לתקוף אותי עם חניתו! אני מבין שזה עלול להיות מבאס ומעצבן עבור שאול לראות את המלוכה חומקת מבין אצבעותיו, ואת זה שרוח ה' סרה מעליו והתיישבה עליי, אך זוהי אינה סיבה לנסות להרוג אותי! שאול ניסה לתקוף אותי ולזרוק עליי את חניתו, אך היא פגעה בקיר שמאחורי. למזלי הצלחתי להתחמק בזמן לפני ששאול הרג אותי. 

כאן רואים איך באתי לנגן לשאול יום ביומו כדי שירגיש טוב יותר.

לאחר כמה ימים, שאול אמר לי שרוצה לחתן אותי עם בתו מירב! זה היה נראה לי מעשה מוזר ביותר, מאחר וניסה להרוג אותי אבל הנחתי שהוא פשוט השלים עם המצב שאני המלך עכשיו ולא הוא, ורצה נשאר בקשרים טובים. שאול רצה שאלחם במלחמות הפלישתים ואנצח אותם ובתמורה לכך יתן לי את בתו. עדיין היה לי לא נעים, הרי למרות שאני לאט, לאט נעשה מלך במקום שאול הוא עדיין היה המלך ואני מישהו פשוט מן העם. בזמן התלבטותי, מירב ניתנה לאיש אחר. במקום זאת שאול הציע לי את מיכל ביתו לאישה וכמובן שהסכמתי - אך לא היה לי דבר לתת לה! אני בן אדם פשוט ועני מן העם. שאול אמר לי שאם אהרוג מספר מסוים של פלישתים אוכל להתחתן איתה. ואכן, הלכתי והרגתי את הפלישתים ואני ומיכל התחתנו! 

לאחר שהתחתנתי עם מיכל בת שאול מעמדי המשיך לגדול ונהייתי בן אדם חשוב שרוכשים לו כבוד רב. אפילו עבדי שאול התחילו לכבד אותי יותר ממנו. אני חושב ששאול החל לפחד ממני וממעמדי הגבוה. הוא פחד מהשכלתי הרבה ומתמיכת העם בי. אני בסך הכל לא רציתי שקשרנו יהיה ככה אך אני חושב שזה סופי, אני ושאול אויבים:

"...ויהי שאול איב את דוד כל הימים" (שמואל א', י"ח, 29)

זה הכל להיום חברים! אני יודע שהסיפור היום היה קשה במיוחד וגם עצוב - בסך הכך לא רציתי שהעניינים עם שאול ככה יגמרו, אבל אלה החיים. אני בטוח שעוד המון דברים מעניינים יקרו בעתיד ואני אהיה כאן כדי לספר לכם אותם!

עד פעם הבאה,

דוד המלך.

הפעם שבה הייתי הכי חזק בעם ישראל!

גוליית, הפלישתי הכי מפחיד מכל הפלישתים בא להלחם בנו - בעם ישראל. מה עשינו כדי להילחם בו? האם בכלל העזנו להסתכל לו בעיניים? ואיך, אם גוליית בא להלחם בנו, אני עדיין פה וכותב לכם? 

היי חברים, זה שוב דוד, מהבלוג "סיפורי דוד המלך".

היום, אני הולך לספר לכם מה קרה לי לפני כמה ימים - מאז אני הבן אדם הכי מפורסם בכל עם ישראל.

הכל התחיל במלחמה בינינו לבין הפלישתים. כמובן שאני לא הייתי לוחם ונשארתי בבית לרעות את הצאן, אבל אחיי הלכו להילחם במלחמה נגדם. מלחמות אצלנו זה לא דבר שהוא נדיר במיוחד, זה קורה כל הזמן - במיוחד נגד הפלישתים. 

בקיצור, התחלנו להיערך למלחמה - כל צבא נאסף על הר מסוים כשבין הצבאות גיא גדול. מקום זה נקרא 'עמק האלה'. 

לפתע יצא איש מהלוחמים הפלישתים. הוא מגת ושמו הוא גוליית. גוליית הוא פלישתי עצום - הוא לבש שיריון קשקשים והייו לו כידון וחנית. היה לו מבט של רצח בעיניים וכולם ראו איך הוא רק רצה לחסל את עם ישראל. (לפחות ככה שמעתי).

הוא הציע לנו עסקה כזו: 

"למה תצאו לערוך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי. אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו." (שמואל א', י"ז, 8-9)

גוליית הציע לנו שנבחר איש אחד מהעם שלנו להלחם בו (שגובהו היה לפחות 3 מ' ממה ששמעתי). אם אנחנו מנצחים, הפלישתים היו עבדים שלנו ואם הם מנצחים - אנחנו עבדים של הפלישתים.

מצד אחד, הצעה מפתה: במקום להקריב את כל העם לפלישתים, אפשר להקריב רק בן אדם אחד ומקסימום להיפך לעבדים שלהם. מצד שני, מי אמר שהפלישתים יקיימו את הבטחתם? זאת אומרת, אף אחד לא מבטיח שהם לא ימשיכו להרוג אותנו אם ננצח ומן הסתם אם נפסיד.

עכשיו אני נכנס לסיפור: כמו שאמרתי, בכל הזמן הזה, אני רעיתי את הצאן של המשפחה שלי בעוד אחיי הגדולים היו במלחמה. אבי שלח אותי להביא להם אוכל ושתייה כדי שיוכלו להמשיך להלחם למעננו ולמען עם ישראל. כאשר הגעתי לאיזור המלחמה, ממש התלהבתי מהמלחמה ומהלוחמים האמיצים עד שנטשתי את מה שאבי הביא לי ליד שומר הכלים כדי לצפות במלחמה ולשאול את אחיי לשלומם. בדיוק אז, גוליית בא שוב כדי להציע את הצעתו. כולם ברחו מפניו כי היה כזה מאיים וגדול ואף אחד לא רצה להתעסק איתו. מסביבי, שמעתי אנשים מדברים על הפרס הגדול שיקבל מי שיסכים להילחם בגוליית: עושר גדול ואת בתו של המלך. הייתי חייב לוודות שזו אכן האמת, לכן שאלתי את מי שסביבי שוב פעם כי לא האמנתי למשמע אוזניי - רציתי את פרס זה! 

פתאום, אחי אליאב צץ מעבר לפינה והחל לצעוק עליי! הוא אמר לי שנטשתי את הצאן, למרות שאבינו בכלל אמר לי לבוא לשאול לשלום אחיי ואמר לי לי שליבי הוא רע וזדוני. לא הבנתי מדוע אליאב כועס עליי - הריי הוא ראה שהומלכתי למלך על עם ישראל, מדוע אינו מכבד אותי? בנוסף, כל מה שרציתי היה לעשות את מה שאחיי הגדולים עושים ולהשתתף במלחמה, אך ננזפתי. החלטתי שאני חייב להוכיח לאליאב שהוא לא צודק - באתי כדיי להלחם ולנצח! הייתי חייב להוכיח לו אחרת ממה שהוא חושב.

ניגשתי לשאול וביקשתי ממנו להלחם בגוליית - תחילה הוא לא הרשה לי ואני חושב שאפילו קצת צחק עליי... סיפרתי לו כיצד הבסתי חיות מסוכנות כשרעיתי את צאן אבי והוא השתכנע והרשה לי ללכת. שאול נתן לי את בגדי הלחימה שלו כדי שאהיה מוגן בזמן הלחימה אך לא הצלחתי ללכת איתם - הם היו נורא כבדים!

גוליית ניגש למלחמה מולי עם חרב, חנית וכידון! אני לעומת זאת, באתי לקרב עם כמה אבנים וקליע. האמנתי בעצמי וידעתי שה' יהיה איתי ויעזור לי לנצח את הפלישתים. לא היה לי אכפת שגוליית מלגלג עליי  - ידעתי שה' יביס אותו ואף אמרתי זאת לגוליית. אני זוכר שבכל מלחמות שאול, ה' לא הוזכר כל כך, ועמנו נלחם בגויים בכוח נשקנו. הפעם, ידעתי שה' איתי, לא משנה מה היה עם שאול! 

בכל מקרה, לקחתי את אחת האבנים וכיוונתי לגוליית למצח. מעוצמת המכה של האבן, גוליית נפל ארצה. לקחתי את חרבו וכרתתי לו את הראש. לאחר הריגתו, כל הלוחמים רדפו אחרי הפלישתים עד שערי עקרון ונלחמו בהם. כמובן שאנו ניצחנו אותם בכוח ה'. 

לאחר המלחמה, שאול בא אליי ואמר לי:

"...בן מי זה הנער..." (שמואל א', י"ז, 55)

לא כל כך הבנתי מדוע הוא שואל אותי שאלה זו, הרי אני מנגן לו כבר הרבה זמן והוא מכיר אותי (אפילו פעם אחת אמר לי שחיבב אותי)! היו לי כמה מחשבות לגבי עניין זה:

• שאול התנשא מעליי ולא רצה להראות לי שהוא מכיר אותי.
• שאול שכח אותי.
• מצבו של שאול לא היה כל כך טוב - יכול להיות שזכרונו תעתע בו.
• שאול ניסה לבחון אותי אם אגיד שאני מלך או אדם פשוט - הרי הוכתרתי למלך תחתיו.
• שאול ידע מי אני, הוא פשוט לא ידע מיהו אבי.
• יכול להיות ששאול נמצא בסערת רגשות ולא היה במצב שבו יכל לדבר איתי... הרי שאול היה אמור להלחם מול גוליית ובסופו של דבר הוא פחד ואני נלחמתי מולו...

 לסיכום כל הסיפור הזה, בסך הכל רציתי להיות בעניינים, לצפות ב"אקשן"... רציתי לזכות בפרס ששאול הכריז: בעושר גדול ובבתו ככלה. הייתי ממש עצבני על גוליית ועל כל העם הפלישתי שבאו ככה וזלזלו בנו כעם ובי כנער. בסוף הוכחתי להם והרגתי את גוליית! וכמובן, שרק רציתי לשבח את שם ה' ולהלחם בשמו בפלישתים - להראות להם שצבא ישראל חזק מכל הצבאות.

כדיי להראות לכם את סיפור זה בדרך נחמדה והומוריסטית, צירפתי שיר ממש נחמד של להקת "כוורת" שפשוט מסביר את הסיפור שלי ושל גוליית הפלישתי בצורה כיפית.

עד לפעם הבאה, 

דוד המלך.

נעים להכיר, אני דוד!

חתירה מתחת לשאול מלך ישראל, ניצחון על גולית הפלישתי והפיכה למלך על בעצמי - כל זאת ועוד בבלוג שלי - סיפורי דוד המלך!

שלום לכם, קוראים יקרים שלי!
אני דוד וכרגע אני מלך ישראל. משוגע, נכון? אתם בטח שואלים  את עצמכם איך הגעתי למקצוע זה ומה עשיתי כדי להפוך למלך ישראל והאמת שזהו סיפור מאוד מעניין.
כמו שכבר שמתם לב, זה הפוסט הראשון שלי בבלוג זה ואני ממש מתרגש לכתוב לכם ולתקשר אתכם ובעצם להראות לכם שגם אם אני מלך ועוד על כל עם ישראל, אני בסך הכל בן אדם פשוט ואני ממש אשמח לספר לכם על החיים שלי בבלוג הזה ומה אני חווה מדי יום.

אז אני הולך להתחיל בעצם ולספר מה קרה לשאול המלך ואיך בכלל הגעתי למעמד שבו אני נהפך למלך:
אני גר בבית לחם ולאבי קוראים ישי. יש לי 7 אחים - כולם נערים גבוהים, חסונים ומרשימים. רק אני נראה כמו ילדון קטן עם שיער בצבע כתום.
ה' שלח את שמואל לבחור מלך במקום שאול. אני לא בדיוק יודע מהן הסיבות לפיהן שאול לא יכול להיות מלך אבל השמועות אומרות שהוא הפר את הוראות ה' וזה ממש הרגיז אותו (אני חושב שבצדק). בכל מקרה, שמואל בא לבית לחם לבחור את מלכו החדש. הוא הגיע למשפחתנו ואני בכלל לא ידעתי מזה - הוצאתי את הצאן למרעה. בדיוק כשחזרתי ראיתי את שמואל הנביא משוחח עם אבי ואחיי. כשהגעתי לשם הסתבר לי מדוע שואל משוחח אתם - הוא מחפש מלך! לא הבנתי מדוע בחר אותי ולא את אחיי הגדולים והחסונים, הרי הם נראים הרבה יותר מלכים ממני. לאחר תקופה מסויימת הבנתי - ה' לא חיפש מלך לפי מראהו החיצוני, אלא לפי תכונותיו, לעומת זאת שאול עדיין היה תקוע בתפיסה שמלך נמדד גם לפי מראהו החיצוני.

"כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב".(שמואל א', ט"ז, 7)

ה' מסתכל על התכונות האישיות של כל בן אדם ועל האישיות הפנימית שלו, בעוד האדם מסתכל דבר ראשון על המראה החיצוני והתכונות החיצוניות. בגלל זה, ה' בחר בי למרות שאין לי מראה של מלך ושמואל לא חשב בהתחלה שאני ראוי להיות מלך. ה' מבקש ללמד אותנו לקח - אל תסתכל בקנקן, אלא מה שבתוכו.

בכל מקרה, איך ששמואל ראה אותי, לקח קרן שמן ומשך אותי למלך "ותצלח רוח ה' אל דוד" - הרגשתי כאילו איזושהי רוח מתיישבת עליי - הרגשתי סמכותי יותר, מוסרי יותר, מנהיגותי יותר, הרגשתי כמו מלך. הרגשתי כאילו אני יודע מה אני עושה, כאילו ה' מלווה אותי בכל צעד שאני עושה מעתה והלאה.

ציור הממחיש את המלכתי למלך.
כפי שניתן להבין, הדמות משמאל היא אני ומימין זה שמואל.

לא ידעתי מה לעשות, מה להגיד - אז שתקתי. כל המלכתי כמלך שתקתי - הייתי המום מידי כדי לדבר.

 בדיוק באותו יום, כשעה לאחר המלכתי למלך, הגיעה שמועה לבית לחם - שאול המלך מרגיש ברע וכנראה שיצטרך נושא כלים אישי ומישהו שיוכל לגרום לו להרגיש יותר טוב.
לאחר כמה דקות, מלאכים הגיעו לבית אבי וביקשו שאבוא אתם כדי לעזור לשאול המלך. כמובן שלא התנגדתי ובאתי לעזור לו ואכן, מצבו השתפר ואף הוא אמר לי פעם אחת שהוא מחבב אותי: "ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (שמואל א', ט"ז, 21)

צירפתי לפוסט סרטון מעניין שמסביר גם את נקודת המבט השנייה של הסיפור - של שאול, וגם אפשר לראות את הכל ויזואלית.
אז זהו, עד פה אני אספר לכם להיום - נכון סיפור מעניין?
אם אתם רוצים להמשיך לקרוא עליי ועל הסיפור שלי, מעוניינים לדעת מה יקרה ביני ובין שאול ואיך אהפוך למלך בסופו של דבר (אם זה יקרה בכלל), אתם מוזמנים להמשיך לקרוא את הבלוג שלי, להגיב לי מה אתם חושבים על הפוסט הראשון ואיך אני יכול להשתפר.
בהערכה רבה,
דוד המלך.