מאוהב לאויב

אני כמעט נהרג אך ניצל ברגע האחרון... איך זה קורה? למה אני כמעט נהרג?מדע היחסים שלי ושל שאול מדרדרים כל כך? מי ניסה להרוג אותי? כל זאת ועוד בפוסט של היום!

היי חברים, זה שוב אני דוד המלך!

היום באתי לדבר אתכם על אירוע שהתרחש בזמן האחרון. היחסים ביני ובן שאול המלך התדרדרו ביותר והגיעו למצב חמור. אני לא רוצה להתרברב אבל אני חושב שהשנאה שלו כלפיי נובעת לא מאישיותי, הרי לפני שהומלכתי למלך ורק ניגנתי לו, הוא אהב אותי נורא וכולם ידעו זאת:

"ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (שמואל א', ט"ז, 21)

אני חושב שעקב המלכתי הוא קינא בי שה' בחר בי על פניו והעדיף שאני אהיה מלך במקומו (אני לא יודע מי סיפר על ההמלכה שלי לשאול, אך זה ידוע ששמועות רצות מהר בעמנו) ועקב קנאתו אליי, שאול החליט שהוא שונא אותי וכנראה עדיף לו שאמות.

בזמן האחרון יש איזשהו תהליך שאני ושאול עוברים יחד. לאט לאט, שאול מאבד את סמכותו כמלך. קודם משמואל, לאחר מכן מהנסיכים והעם, ובסוף מה': "...וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל" (שמואל א', ט"ו, 26) ובזמן שהוא מאבד את הכוח שלו ואת העוצמה שלו כמלך, אני מקבל אותה והופך למלך חזק יותר. בעצם ישנו תהליך של "העברת מקל" משאול אליי, כשהמקל, זו המלכות.

מה שעניין אותי ולא ידעתי מדוע הא קורה זה למה התהליך נמשך כל כך הרבה זמן. חשבתי על כמה פתרונות אפשריים אך אף אחד מהם לא באמת עונה על השאלה ואין באמת תשובה אמיתית אליה:

ההסבר הראשון הוא שאולי ה' חושב שאני צריך לבנות את עצמי כמלך, לקבל את אמון העם, להראות שאני אציית לפקודות ה' ולא אכשל. אולי ה' מעמיד אותי באיזושהי תקופת מבחן שאני צריך לעבור. אולי אני צריך לבנות את הלגיטימציה שלי למלכות.

הסיבה השנייה היא שאולי האורך של התהליך הוא חלק מהעונש של שאול - מאחר וחטא הרבה פעמים, העונש שלו ארוך יותר ומייסר יותר.

והסיבה השלישית היא משהו שאני חושש ממנו בעצמי: אולי אני בכלל לא נמשכתי למלך, וכל הדבר הזה ששמואל עשה לכבודי, כל המריחה בשמן, הייתה הצגה ולה' יש אינטרסים שונים ממני שאינם כוללים שאני אהיה מלך.

אני ממש מקווה שזהו לא התרחיש כי אז אני לא יודע מה עלול לקרות...

לפני כמה ימים, יצאנו למלחמה בפלישתים. זהו לא דבר מיוחד כל כך, כי תמיד יש קרבות קטנים בפלישתים ובקרב הזה כמובן שניצחנו אותם. כאשר חזרנו מהמלחמה, כמעט כל נשות העם באו והריעו לי ורק חלק קטן הלכו והריעו לשאול. האהדה שאני קיבלתי מהעם הייתה גדולה מזו ששאול קיבל, וזה אולי יכול להראות שהעם כבר פחות תומך בשאול ויותר תומך בי: התמיכה של העם עברה משאול, אליי. שאול ממש התעצבן מזה שהעם כבר לא תומך בו, ואני חושב שהוא אפילו קצת השתגע.

יום אחד, ניגנתי לשאול בביתו כמו בכל יום, אך ביום הזה משהו היה שונה בהתנהגות של שאול. לאחר כמה רגעים שבהם ניגנתי לשאול הוא פשוט התחיל לתקוף אותי עם חניתו! אני מבין שזה עלול להיות מבאס ומעצבן עבור שאול לראות את המלוכה חומקת מבין אצבעותיו, ואת זה שרוח ה' סרה מעליו והתיישבה עליי, אך זוהי אינה סיבה לנסות להרוג אותי! שאול ניסה לתקוף אותי ולזרוק עליי את חניתו, אך היא פגעה בקיר שמאחורי. למזלי הצלחתי להתחמק בזמן לפני ששאול הרג אותי. 

כאן רואים איך באתי לנגן לשאול יום ביומו כדי שירגיש טוב יותר.

לאחר כמה ימים, שאול אמר לי שרוצה לחתן אותי עם בתו מירב! זה היה נראה לי מעשה מוזר ביותר, מאחר וניסה להרוג אותי אבל הנחתי שהוא פשוט השלים עם המצב שאני המלך עכשיו ולא הוא, ורצה נשאר בקשרים טובים. שאול רצה שאלחם במלחמות הפלישתים ואנצח אותם ובתמורה לכך יתן לי את בתו. עדיין היה לי לא נעים, הרי למרות שאני לאט, לאט נעשה מלך במקום שאול הוא עדיין היה המלך ואני מישהו פשוט מן העם. בזמן התלבטותי, מירב ניתנה לאיש אחר. במקום זאת שאול הציע לי את מיכל ביתו לאישה וכמובן שהסכמתי - אך לא היה לי דבר לתת לה! אני בן אדם פשוט ועני מן העם. שאול אמר לי שאם אהרוג מספר מסוים של פלישתים אוכל להתחתן איתה. ואכן, הלכתי והרגתי את הפלישתים ואני ומיכל התחתנו! 

לאחר שהתחתנתי עם מיכל בת שאול מעמדי המשיך לגדול ונהייתי בן אדם חשוב שרוכשים לו כבוד רב. אפילו עבדי שאול התחילו לכבד אותי יותר ממנו. אני חושב ששאול החל לפחד ממני וממעמדי הגבוה. הוא פחד מהשכלתי הרבה ומתמיכת העם בי. אני בסך הכל לא רציתי שקשרנו יהיה ככה אך אני חושב שזה סופי, אני ושאול אויבים:

"...ויהי שאול איב את דוד כל הימים" (שמואל א', י"ח, 29)

זה הכל להיום חברים! אני יודע שהסיפור היום היה קשה במיוחד וגם עצוב - בסך הכך לא רציתי שהעניינים עם שאול ככה יגמרו, אבל אלה החיים. אני בטוח שעוד המון דברים מעניינים יקרו בעתיד ואני אהיה כאן כדי לספר לכם אותם!

עד פעם הבאה,

דוד המלך.