יום חמישי, 23 בפברואר 2017

לשאול לא נמאס!

שוב קרה אירוע שסיכן את חיי! איך זה קרה? מה הקשר של שאול לזה? ומתי אני אהפוך כבר למלך?? מעוניינים לדעת? המשיכו לקרוא! 

שלום לכולם, זה שוב אני, דוד!
כפי שהבנתם מהכותרת - שוב פעם ניסו להתנקש לחיי! ונחשו מי עשה זאת? כמובן ששאול.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה שהוא שוב פעם ניסה להרוג אותי, הרי פעם קודמת שדיברתי אתכם היינו ביחסים טובים ואפילו התחתנתי עם ביתו. אז מה השתנה? זה מה שאני אספר לכם בפוסט זה. 

אני ויהונתן בנו של שאול, מאוד התקרבנו לאחרונה. אני אוהב אותו אהבת אמת ואנחנו בקשר טוב מאוד - מפתיע יחסית לקשר שלי עם אביו. 
"...ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א', י"ח, 1)
בגלל זה, כאשר יהונתן דיבר עם שאול וראה שהוא רוצה להרוג אותי, מיד רץ לספר לי ואמר לי ללכת להסתתר. בינתיים יהונתן יגיד דברים טובים לגבי לשאול וינסה לשכנע אותו לא להרוג אותי. יהונתן סיפר לי שהוא אמר לו שאינו צריך לחטוא בכך שיהרוג אותי - כי אני לא עשיתי לו שום דבר. בנוסף, ניצחתי במלחמות פלישתים והצלתי את עם ישראל. יהונתן באמת אמר לי עליי דברים טובים - ואני מעריך אותו על כך.
בסופו של דבר, שאול השתכנע לא להרוג אותי ובאמת דברים חזרו להיות כמו שהיו לפני ניסיונות ההתנקשות של שאול בי. בנוסף, התחוללה מלחמה בינינו ובין הפלישתים ואני הצלחתי להבריח אותם ולגרום לניצחון של עם ישראל - החיים נראו דיי טובים באותו זמן.

אך יום אחד נחתה רוח רעה על שאול ובזמן שניגנתי לו הוא ניסה שוב להרוג אותי! אני לא יודע מה עובר עליו - לפעמים הוא נחמד אליי ולפעמים מנסה להרוג אותי, אבל זה מטורף! הוא שוב פעם לקח את חניתו וניסה לזרוק אותה עליי - אך פגע בקיר ואני הצלחתי להתחמק בזמן.

ניסיון ההריגה הזה לא הספיק לשאול: בלילה שלח מלאכים להמיתני. מיכל, אשתי, ששמה לב למלאכים אמרה לי שאני חייב לברוח, ולא - אומת בבוקר. היא עזרה לי לברוח דרך החלון ולאחר מכן סיפרה לי שבמקום מקומי במיטה שמה תרפים - מן כריות שידמו את גופי ושמה כביר עיזים שידמה את שערי. מיכל היא פשוט גאונה!

לאחר שיצאתי מביתי, רצתי לשמואל  - כדי שיעזור לי להסתתר מפני שאול. איכשהו, שאול שמע וידע איפה אני נמצא ושלח מלאכים להמיתני אך איך שהמלאכים הגיעו - הם השתגעו לגמרי! שמואל וה' יחדיו גרמו להם להשתגע ולא להרוג אותי! שאול המשיך לשלוח מלאכים להרוג אותי אך כל אחד מן המלאכים ששלח השתגע לגמרי וכך ניצלתי. בסופו של דבר כנראה שלשאול נמאס מכך שאינו מצליח להרוג אותי והוא בא להרוג אותי בעצמו. וגם הוא, כמו כל המלאכים ששלח השתגע ועיבד את עשתונותיו. הוא התחיל לפשוט את בגדיו ולהישכב על הארץ  - זה היה מאוד מוזר!

סיפור זה שארע לי הזכיר לי ממש אירוע אחר שהתרחש בהיסטוריה של עמנו ששמעתי מאבי כמה וכמה פעמים: הסיפור על יעקב ולבן.
שאול הרי רוצה להרוג אותי בגלל שהוא חושב שגנבתי לו את מלכותו - למרות שהיא ניתנה לי מיד ה'. לבן מאשים את יעקב בגניבת צאנו, בנותיו, ובניו למרות שיעקב עבד קשה כדי להרוויח אותם. לאחר ששאול ניסה להרוג אותי פעמיים, וידעתי שהוא הולך לנסות להרוג אותי פעם נוספת, החלטתי לברוח בעצת אשתי לשמואל, דמות ממש חשובה בשבילי ומשמשת כמו אבא בשבילי - בדיוק כמו שיעקב החליט לברוח בעצת ה' ליצחק, אביו.
כמו שכבר אמרתי, אני ויהונתן מאוד קשורים אחד לשני ואני אוהב אותו אהבת אמת - הוא זה שהזהיר אותי ואמר לי ששאול רוצה להרוג אותי. כך גם עם יעקב: רחל ולאה, בנות לבן, עודדו אותו לברוח מאביהן.
אני יכול לזקוף חלק גדול מהצלתי לה'  - הוא זה שגרם למלאכים ולשאול, בסופו של דבר, להשתגע ולא להרוג אותי:
"...ותהי על שאול מלאכי שאול רוח ה' ויתנבאו גם המה". (שמואל א', י"ט, 20).
כמו שה' יעץ ליעקב לברוח לאביו, ואמר לו שכל הזמן יהיה עיתו ויעזור לו.
דמיון מצחיק נוסף הוא בתרפים - בשני המקרים נעשה שימוש בתרפים, דבר שאינו כל כך נפוץ.

הדמיון בין הסיפורים גרם לי לחשוב על כמה דברים: תמיד כששמעתי את הסיפור על יעקב ולבן הדגשו את יעקב בתור הבחור הטוב - שלא עשה רע לאף אחד, ואת לבן בתור האיש הרע שפגע בכולם. מכיוון שבדמיון בין הסיפורים, אני מקביל ליעקב ושאול מקביל ללבן, יכול להיות שזה אומר משהו על האישיות של כל אחד מאיתנו?
בנוסף, אם בסוף יעקב ולבן השלימו וקיימו ברית, אולי גם אני ושאול נשלים ונעשה ברית?
מי יודע מה העתיד צופן?

זהו זה להיום חברים, תודה שקראתם את הבלוג שלי ונתראה בפעם הבאה,
דוד! 

יום רביעי, 22 בפברואר 2017

מאוהב לאויב

אני כמעט נהרג אך ניצל ברגע האחרון... איך זה קורה? למה אני כמעט נהרג?מדע היחסים שלי ושל שאול מדרדרים כל כך? מי ניסה להרוג אותי? כל זאת ועוד בפוסט של היום!

היי חברים, זה שוב אני דוד המלך!
היום באתי לדבר אתכם על אירוע שהתרחש בזמן האחרון. היחסים ביני ובן שאול המלך התדרדרו ביותר והגיעו למצב חמור. אני לא רוצה להתרברב אבל אני חושב שהשנאה שלו כלפיי נובעת לא מאישיותי, הרי לפני שהומלכתי למלך ורק ניגנתי לו, הוא אהב אותי נורא וכולם ידעו זאת:
"ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (שמואל א', ט"ז, 21)
אני חושב שעקב המלכתי הוא קינא בי שה' בחר בי על פניו והעדיף שאני אהיה מלך במקומו (אני לא יודע מי סיפר על ההמלכה שלי לשאול, אך זה ידוע ששמועות רצות מהר בעמנו) ועקב קנאתו אליי, שאול החליט שהוא שונא אותי וכנראה עדיף לו שאמות.
בזמן האחרון יש איזשהו תהליך שאני ושאול עוברים יחד. לאט לאט, שאול מאבד את סמכותו כמלך. קודם משמואל, לאחר מכן מהנסיכים והעם, ובסוף מה': "...וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל" (שמואל א', ט"ו, 26) ובזמן שהוא מאבד את הכוח שלו ואת העוצמה שלו כמלך, אני מקבל אותה והופך למלך חזק יותר. בעצם ישנו תהליך של "העברת מקל" משאול אליי, כשהמקל, זו המלכות.
מה שעניין אותי ולא ידעתי מדוע הא קורה זה למה התהליך נמשך כל כך הרבה זמן. חשבתי על כמה פתרונות אפשריים אך אף אחד מהם לא באמת עונה על השאלה ואין באמת תשובה אמיתית אליה:
ההסבר הראשון הוא שאולי ה' חושב שאני צריך לבנות את עצמי כמלך, לקבל את אמון העם, להראות שאני אציית לפקודות ה' ולא אכשל. אולי ה' מעמיד אותי באיזושהי תקופת מבחן שאני צריך לעבור. אולי אני צריך לבנות את הלגיטימציה שלי למלכות.
הסיבה השנייה היא שאולי האורך של התהליך הוא חלק מהעונש של שאול - מאחר וחטא הרבה פעמים, העונש שלו ארוך יותר ומייסר יותר.
והסיבה השלישית היא משהו שאני חושש ממנו בעצמי: אולי אני בכלל לא נמשכתי למלך, וכל הדבר הזה ששמואל עשה לכבודי, כל המריחה בשמן, הייתה הצגה ולה' יש אינטרסים שונים ממני שאינם כוללים שאני אהיה מלך.
אני ממש מקווה שזהו לא התרחיש כי אז אני לא יודע מה עלול לקרות...

לפני כמה ימים, יצאנו למלחמה בפלישתים. זהו לא דבר מיוחד כל כך, כי תמיד יש קרבות קטנים בפלישתים ובקרב הזה כמובן שניצחנו אותם. כאשר חזרנו מהמלחמה, כמעט כל נשות העם באו והריעו לי ורק חלק קטן הלכו והריעו לשאול. האהדה שאני קיבלתי מהעם הייתה גדולה מזו ששאול קיבל, וזה אולי יכול להראות שהעם כבר פחות תומך בשאול ויותר תומך בי: התמיכה של העם עברה משאול, אליי. שאול ממש התעצבן מזה שהעם כבר לא תומך בו, ואני חושב שהוא אפילו קצת השתגע.
יום אחד, ניגנתי לשאול בביתו כמו בכל יום, אך ביום הזה משהו היה שונה בהתנהגות של שאול. לאחר כמה רגעים שבהם ניגנתי לשאול הוא פשוט התחיל לתקוף אותי עם חניתו! אני מבין שזה עלול להיות מבאס ומעצבן עבור שאול לראות את המלוכה חומקת מבין אצבעותיו, ואת זה שרוח ה' סרה מעליו והתיישבה עליי, אך זוהי אינה סיבה לנסות להרוג אותי! שאול ניסה לתקוף אותי ולזרוק עליי את חניתו, אך היא פגעה בקיר שמאחורי. למזלי הצלחתי להתחמק בזמן לפני ששאול הרג אותי. 

תוצאת תמונה עבור דוד מנגן לשאול
כאן רואים איך באתי לנגן לשאול יום ביומו כדי שירגיש טוב יותר.
לאחר כמה ימים, שאול אמר לי שרוצה לחתן אותי עם בתו מירב! זה היה נראה לי מעשה מוזר ביותר, מאחר וניסה להרוג אותי אבל הנחתי שהוא פשוט השלים עם המצב שאני המלך עכשיו ולא הוא, ורצה נשאר בקשרים טובים. שאול רצה שאלחם במלחמות הפלישתים ואנצח אותם ובתמורה לכך יתן לי את בתו. עדיין היה לי לא נעים, הרי למרות שאני לאט, לאט נעשה מלך במקום שאול הוא עדיין היה המלך ואני מישהו פשוט מן העם. בזמן התלבטותי, מירב ניתנה לאיש אחר. במקום זאת שאול הציע לי את מיכל ביתו לאישה וכמובן שהסכמתי - אך לא היה לי דבר לתת לה! אני בן אדם פשוט ועני מן העם. שאול אמר לי שאם אהרוג מספר מסוים של פלישתים אוכל להתחתן איתה. ואכן, הלכתי והרגתי את הפלישתים ואני ומיכל התחתנו! 

לאחר שהתחתנתי עם מיכל בת שאול מעמדי המשיך לגדול ונהייתי בן אדם חשוב שרוכשים לו כבוד רב. אפילו עבדי שאול התחילו לכבד אותי יותר ממנו. אני חושב ששאול החל לפחד ממני וממעמדי הגבוה. הוא פחד מהשכלתי הרבה ומתמיכת העם בי. אני בסך הכל לא רציתי שקשרנו יהיה ככה אך אני חושב שזה סופי, אני ושאול אויבים:
"...ויהי שאול איב את דוד כל הימים" (שמואל א', י"ח, 29)
זה הכל להיום חברים! אני יודע שהסיפור היום היה קשה במיוחד וגם עצוב - בסך הכך לא רציתי שהעניינים עם שאול ככה יגמרו, אבל אלה החיים. אני בטוח שעוד המון דברים מעניינים יקרו בעתיד ואני אהיה כאן כדי לספר לכם אותם!
עד פעם הבאה,
דוד המלך.

יום שני, 6 בפברואר 2017

הפעם שבה הייתי הכי חזק בעם ישראל!

גוליית, הפלישתי הכי מפחיד מכל הפלישתים בא להלחם בנו - בעם ישראל. מה עשינו כדי להילחם בו? האם בכלל העזנו להסתכל לו בעיניים? ואיך, אם גוליית בא להלחם בנו, אני עדיין פה וכותב לכם? 

היי חברים, זה שוב דוד, מהבלוג "סיפורי דוד המלך".
היום, אני הולך לספר לכם מה קרה לי לפני כמה ימים - מאז אני הבן אדם הכי מפורסם בכל עם ישראל.
הכל התחיל במלחמה בינינו לבין הפלישתים. כמובן שאני לא הייתי לוחם ונשארתי בבית לרעות את הצאן, אבל אחיי הלכו להילחם במלחמה נגדם. מלחמות אצלנו זה לא דבר שהוא נדיר במיוחד, זה קורה כל הזמן - במיוחד נגד הפלישתים. 
בקיצור, התחלנו להיערך למלחמה - כל צבא נאסף על הר מסוים כשבין הצבאות גיא גדול. מקום זה נקרא 'עמק האלה'. 
לפתע יצא איש מהלוחמים הפלישתים. הוא מגת ושמו הוא גוליית. גוליית הוא פלישתי עצום - הוא לבש שיריון קשקשים והייו לו כידון וחנית. היה לו מבט של רצח בעיניים וכולם ראו איך הוא רק רצה לחסל את עם ישראל. (לפחות ככה שמעתי).

הוא הציע לנו עסקה כזו: 
"למה תצאו לערוך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי. אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו." (שמואל א', י"ז, 8-9)
גוליית הציע לנו שנבחר איש אחד מהעם שלנו להלחם בו (שגובהו היה לפחות 3 מ' ממה ששמעתי). אם אנחנו מנצחים, הפלישתים היו עבדים שלנו ואם הם מנצחים - אנחנו עבדים של הפלישתים.
מצד אחד, הצעה מפתה: במקום להקריב את כל העם לפלישתים, אפשר להקריב רק בן אדם אחד ומקסימום להיפך לעבדים שלהם. מצד שני, מי אמר שהפלישתים יקיימו את הבטחתם? זאת אומרת, אף אחד לא מבטיח שהם לא ימשיכו להרוג אותנו אם ננצח ומן הסתם אם נפסיד.

עכשיו אני נכנס לסיפור: כמו שאמרתי, בכל הזמן הזה, אני רעיתי את הצאן של המשפחה שלי בעוד אחיי הגדולים היו במלחמה. אבי שלח אותי להביא להם אוכל ושתייה כדי שיוכלו להמשיך להלחם למעננו ולמען עם ישראל. כאשר הגעתי לאיזור המלחמה, ממש התלהבתי מהמלחמה ומהלוחמים האמיצים עד שנטשתי את מה שאבי הביא לי ליד שומר הכלים כדי לצפות במלחמה ולשאול את אחיי לשלומם. בדיוק אז, גוליית בא שוב כדי להציע את הצעתו. כולם ברחו מפניו כי היה כזה מאיים וגדול ואף אחד לא רצה להתעסק איתו. מסביבי, שמעתי אנשים מדברים על הפרס הגדול שיקבל מי שיסכים להילחם בגוליית: עושר גדול ואת בתו של המלך. הייתי חייב לוודות שזו אכן האמת, לכן שאלתי את מי שסביבי שוב פעם כי לא האמנתי למשמע אוזניי - רציתי את פרס זה! 
פתאום, אחי אליאב צץ מעבר לפינה והחל לצעוק עליי! הוא אמר לי שנטשתי את הצאן, למרות שאבינו בכלל אמר לי לבוא לשאול לשלום אחיי ואמר לי לי שליבי הוא רע וזדוני. לא הבנתי מדוע אליאב כועס עליי - הריי הוא ראה שהומלכתי למלך על עם ישראל, מדוע אינו מכבד אותי? בנוסף, כל מה שרציתי היה לעשות את מה שאחיי הגדולים עושים ולהשתתף במלחמה, אך ננזפתי. החלטתי שאני חייב להוכיח לאליאב שהוא לא צודק - באתי כדיי להלחם ולנצח! הייתי חייב להוכיח לו אחרת ממה שהוא חושב.
ניגשתי לשאול וביקשתי ממנו להלחם בגוליית - תחילה הוא לא הרשה לי ואני חושב שאפילו קצת צחק עליי... סיפרתי לו כיצד הבסתי חיות מסוכנות כשרעיתי את צאן אבי והוא השתכנע והרשה לי ללכת. שאול נתן לי את בגדי הלחימה שלו כדי שאהיה מוגן בזמן הלחימה אך לא הצלחתי ללכת איתם - הם היו נורא כבדים!

גוליית ניגש למלחמה מולי עם חרב, חנית וכידון! אני לעומת זאת, באתי לקרב עם כמה אבנים וקליע. האמנתי בעצמי וידעתי שה' יהיה איתי ויעזור לי לנצח את הפלישתים. לא היה לי אכפת שגוליית מלגלג עליי  - ידעתי שה' יביס אותו ואף אמרתי זאת לגוליית. אני זוכר שבכל מלחמות שאול, ה' לא הוזכר כל כך, ועמנו נלחם בגויים בכוח נשקנו. הפעם, ידעתי שה' איתי, לא משנה מה היה עם שאול! 
בכל מקרה, לקחתי את אחת האבנים וכיוונתי לגוליית למצח. מעוצמת המכה של האבן, גוליית נפל ארצה. לקחתי את חרבו וכרתתי לו את הראש. לאחר הריגתו, כל הלוחמים רדפו אחרי הפלישתים עד שערי עקרון ונלחמו בהם. כמובן שאנו ניצחנו אותם בכוח ה'. 
לאחר המלחמה, שאול בא אליי ואמר לי:
"...בן מי זה הנער..." (שמואל א', י"ז, 55)
לא כל כך הבנתי מדוע הוא שואל אותי שאלה זו, הרי אני מנגן לו כבר הרבה זמן והוא מכיר אותי (אפילו פעם אחת אמר לי שחיבב אותי)! היו לי כמה מחשבות לגבי עניין זה:

  • שאול התנשא מעליי ולא רצה להראות לי שהוא מכיר אותי.
  • שאול שכח אותי.
  • מצבו של שאול לא היה כל כך טוב - יכול להיות שזכרונו תעתע בו.
  • שאול ניסה לבחון אותי אם אגיד שאני מלך או אדם פשוט - הרי הוכתרתי למלך תחתיו.
  • שאול ידע מי אני, הוא פשוט לא ידע מיהו אבי.
  • יכול להיות ששאול נמצא בסערת רגשות ולא היה במצב שבו יכל לדבר איתי... הרי שאול היה אמור להלחם מול גוליית ובסופו של דבר הוא פחד ואני נלחמתי מולו...
 לסיכום כל הסיפור הזה, בסך הכל רציתי להיות בעניינים, לצפות ב"אקשן"... רציתי לזכות בפרס ששאול הכריז: בעושר גדול ובבתו ככלה. הייתי ממש עצבני על גוליית ועל כל העם הפלישתי שבאו ככה וזלזלו בנו כעם ובי כנער. בסוף הוכחתי להם והרגתי את גוליית! וכמובן, שרק רציתי לשבח את שם ה' ולהלחם בשמו בפלישתים - להראות להם שצבא ישראל חזק מכל הצבאות.


כדיי להראות לכם את סיפור זה בדרך נחמדה והומוריסטית, צירפתי שיר ממש נחמד של להקת "כוורת" שפשוט מסביר את הסיפור שלי ושל גוליית הפלישתי בצורה כיפית.



עד לפעם הבאה, 
דוד המלך.